קיימת בעולם המערבי כיום מחלוקת לגבי היכן תינוקות צריכים לישון ובאיזה נסיבות אם ותינוק יישנו ביחד. מחקרים רבים מבוססים על הפרדיגמה החברתית הקובעת כי שינת התינוק אינה לצד אימו. המחקרים האלו אינם לוקחים בחשבון תרבויות בכל העולם שבהן תינוקות ישנים לצד אמם ואת העובדה שלכל אורך ההיסטוריה תינוקות ישנו לצד אימם וינקו לאורך הלילה.
רק במאה האחרונה עלתה השאלה היכן תינוקות צריכים לישון. הרוב המוחלט של הורים בכל העולם מחוץ למערב מקבלים כעובדה טבעית כי תינוקות ישנים לצד אמותיהם.

ראיה אבולציונית/ אנתרופולוגית ללינה המשותפת:

בלידה, התינוק האנושי הוא הפחות מפותח מבין כל יונקי העל. הוא מתפתח הכי לאט, ותלוי במידה הרבה ביותר במטפליו, למשך הזמן הארוך ביותר.
אנתרופולוגים מסיקים כי המעבר לניידות על שתי רגליים האיץ מפל של שינויים התפתחותיים מיוחדים לבני אנוש, כולל דרישות קדם ביולוגיות והתנהגותיות לתרבות, המוגדרת כאן כתלות בכלים, שפה וסמלים לשם השרדות.
אגן הירכיים של יונקים עליונים ההולכים על ארבע הוא ארוך וצר יותר יחסית, בעוד שהאגן של בני אדם הפך רחב יותר ובעל צורה כדורית יותר מקדימה. שינויים נוספים במבנה של האגן גרמו לכך שפתח היציאה קטן יותר.
השינויים בגודל המוח נדרשו, בין היתר, גם לשם תכנון אסטרטגיות הגנה נגד חיות טורפות וכדי למצוא ולשמור מזון עשיר באנרגיה. שינויים במבנה הגולגולת והאגן חייבו שינוי לא רק בלידה, אלא גם בכישורי ההורות מייד לאחר הלידה, על מנת להבטיח הישרדות של תינוק מאוד פגיע ולא מפותח.
לפיכך, גודל המוח הלך וגדל, בעוד שהאגן קטן, כמו גם תעלת הלידה. נוצרה "דילמה מיילדותית" שיכולה הייתה להיפתר רק על ידי לידה של תינוקות פחות ופחות מפותחים נוירולוגית. ניתן לראות שבעוד שגודל מוח שימפנזה בלידה מהווה 45% מגודלו בבגרות, אצל בני אדם גודל המוח בלידה הוא רק 25%. רק בגיל 18-21 מגיע מוח האדם לבגרות, לעומת גיל 12-14 אצל שימפנזות.
הסביבה בה תינוק כה לא בשל ופגיע יכול לשרוד, התפתחה להיות כזו התלויה במטפלים בעלי מוטבציה גבוהה. שרידות התינוק לאחר הלידה תהיה תלויה בגופם, שהרי חוסר הבשלות הנוירולוגית של התינוק לא תאפשר לו ללכת, לזחול או לעקוב אחר אימו, חוץ מאשר במבט. התינוק חייב היה להנשא, ומשך זמן התלות הביולוגית שלו הוארך- כולל משך ההנקה והחינוך שלו. האבולוציה של רגשות ותגובות הוריים סיפקה הקשר התפתחותי עשיר בחושים, שבו "הריון חיצוני" (המשך ההריון לאחר הלידה- מחוץ לרחם), יכול היה להתפתח.

(Schoen 2007) – סקרה בהרחבה את הביולוגיה של יונקים ואת ההורות האנושית מנקודת מבט תרבותית, אבולוציונית ופסיכו-ביולוגית.
היא מציינת שבקרב יונקים שאינם "יונקי על", הצעירים נותרים לבד במקום חבוי. האמא חוזרת אליהם במרווחים של 4-12 שעות. הרכב החלב של האמהות שונה מאוד מזה של אמהות אנושיות- 21% שומן, לעומת 3% בחלב אם אנושי. זה גם מסביר מדוע יונקים אנושיים יונקים לעתים קרובות מאד.
בנוסף לכך, (Blurton Jones 1974 ו- Schoen) – ציינו שגורים שנשארים זמן רב לבד, לא עושים את צרכיהם בעצמם, כנראה כדי לא למשוך אליהם טורפים בשל הריח. אמהות צריכות לעזור לגורים שלהן לעשות את הצרכים שלהם כשהן חוזרות אליהם.

(Blurton Jones 1974) – מראה שצאצאים של יונקים שאינם יונקי על אינם בוכים באופן ספונטני בהעדרה של האם. בכי ספונטני ועשיית הצרכים- כן מתרחשים ביונקים אנושיים בעוד שביונקים אחרים (לא יונקי-על)- זה עלול למשוך טורפים ולגרום למות הגורים. זו התנהגות שמתאימה למינים שהמערכת הביולוגית שלהם היא כזו המתוכנתת למגע מתמשך ולנשיאה. זו למעשה התפתחות אבולוציונית שאינה מושפעת מהעדפות תרבותיות עכשוויות, המכוונות להפרדת התינוק מהוריו בלילה.

שהיית התינוק לבדו, ביום או בלילה, היא מצב אליו התינוק אינו מתוכנת ביולוגית. תינוק שבוכה כשמפרידים אותו מאמו למעשה מגיב כאילו הוא נמצא בסכנה, והבכי שלו הוא חיובי ומתאים למצב. זה מראה שהתינוק מפותח היטב. תינוק שאינו בוכה או שמקבל בשקט פרידה מהאם דבר שהוא מצב מסוכן עבורו, הוא פחות מפותח.

הרגלי שינה של תינוקות והפרשה של מלטונין

אפשר לחלק את השינה לשני מצבים עיקריים: שינה פעילה ושינה שקטה. כיוון שבשעת שינה פעילה העיניים נעות במהירות, היא נקראת גם שנת-תע"ם (תנועות עיניים מהירות) או שנת-חלום. זה המצב שבו מתרחשת החלימה. המצב שבו העיניים דוממות נקרא שינה ללא-תע"ם. שנת תע"ם קרויה גם שינה קלה, ושינה ללא-תע"ם, שינה עמוקה, אבל שינה פעילה ושינה שקטה הם מונחים יותר מדויקים.
השינה מתקדמת ממצב של עירות דרך ארבעה שלבים של שינה שקטה, מעמיקה והולכת. השינה עמוקה ביותר בשלבים שלוש וארבע של שינה שקטה. פרק התחלתי זה של שינה שקטה אורך בין 90 ל110- דקות. אחר-כך השינה נעה אחורה בהדרגה דרך שלבי השינה השקטה ונכנסת לפרק הראשון של שינה פעילה, שנמשך כ10- דקות. אחר-כך חוזרת השינה דרך שלביה המעמיקים והולכים אל פרק נוסף של שינה שקטה. מחזורים אלה נמשכים כל הלילה, ואורכם משתנה בין 70 ל110- דקות (בממוצע 90 דקות). בתחילת הלילה השינה השקטה היא דומיננטית. בהמשך, פרקי השינה הפעילה מתארכים בהדרגה, ומגיעים עד 60 דקות. לקראת ההשכמה משכי השינה השקטה והשינה הפעילה כמעט משתווים. במהלך שינה ממוצעת בת שמונה שעות, מבוגרים עשויים לבלות שש שעות לערך בשינה שקטה ושעתיים בשינה פעילה.

מחקרים חדשים הראו כי לשינה הפעילה, היא שנת-החלום, פונקציות חשובות.
דומה שקיים צורך פיזיולוגי בשינה פעילה. שני טיפוסי השינה נשלטים על-ידי אזורים שונים במוח. הסרת אותו חלק של המוח השולט על השינה הפעילה בחיות מעבדה מובילה בסופו של דבר לנדודי שינה ומוות. כאשר מדכאים ניסיונית את השינה הפעילה בגורי חיות בני יומם, באמצעות תרופות, הם מדגימים ליקויי שינה ומוח כמבוגרים (Dement, 1972). כאשר השינה הפעילה נמנעת מאדם מספר לילות,האחוז השינה הפעילה גובר באורח דרמטי בלילות הבאים.
אף-על-פי שהאדם שקוע לכאורה בשינה עמוקה, המוח ער מאוד במהלך השינה הפעילה. חוקרי שינה תיארו את השינה הפעילה כתרגיל רוחני. המוח עוסק בחלימה, ועם היקיצה, האדם מסוגל להיזכר בפעילות מוחית זו.
מעקב אחר התפתחות מצבי השינה על-פי דרגות המורכבות שלהם אצל חיות ניסוי מניב הבנה של התועלת הטמונה בשינה הפעילה. שנתם של בעלי-חיים פשוטים היא ברובה שינה שקטה. בבעלי-חיים מורכבים יותר, המוח מפותח יותר ואחוז השינה הפעילה עולה. בדבר השפעת השינה הפעילה על המוח המתפתח משמעויות מעניינות מאוד בהבנת תבניות השינה של הילדים:
ברחם, מערכת הראייה מקבלת הרבה פחות גירויים משאר החושים. אף-על-פי-כן, נתיבי הראייה של מוח היילוד מפותחים היטב בלידתו. לעובר אחוז גבוה מאוד של שינה פעילה. חוקרים מסוימים מאמינים שהשינה הפעילה פועלת כאוטו-סטימולציה (גירוי עצמי) של המוח המתפתח, בספקה הדמיה ויזואלית המקדמת את ההתפתחות השכלית (Roffwarg, 1966). על-פי תיאוריה זו, המרכזים הנמוכים של המוח משלחים אימפולסים חשמליים לעבר המרכזים הגבוהים שלו. התגובה לגירויים עצמיים אלה מסייעת למרכזים הגבוהים של המוח להתפתח.
תקופת החיים שבה בני האדם מרבים לישון והמוח מתפתח במהירות היא בדיוק התקופה שבה הם זקוקים לשינה פעילה רבה ביותר. ככל שהילד הגדל מקבל יותר גירויים חושיים מהסביבה החיצונית, הצורך בגירוי פנימי (שינה פעילה) פוחת.

אצל התינוק, מהלידה עד גיל שלושה חודשים, השינה מתרחשת בשיעורים שלהלן:

  • 45 עד 50 אחוז מכלל השינה בשינה פעילה,
  • 10 עד 25 אחוז מכלל השינה בשנת-מעבר,
  • 35 עד 45 אחוז מכלל השינה בשינה ללא-תע”ם.

האחוז הגבוה של שינה פעילה בינקוּת פוחת בהדרגה עד שהוא מגיע לרמתם של המבוגרים בסביבות גיל 2-3.
בחודשים הראשונים של חייו, לא זאת בלבד שלתינוק אחוז גבוה יותר של שינה פעילה, אלא שארבעת שלבי השינה השקטה אינם מפותחים היטב. לפיכך חלק רב משנתו של התינוק הוא בשנת-מעבר או שינה לא-מוגדרת. בגיל שלושה חודשים, שלבים ג ו-ד של השינה הפעילה ברורים יותר.

הורמון המלטונין

שנת לילה תלויה במנגנון גנטי, שעון ביולוגי הנקבע ע"פ רמות המלטונין בדם. ההורמון מלטונין מופרש בהתאם לתנאי התאורה, ומשפיע על מחזוריות של שינה / ערות.
הורמון המלטונין המופרש בחושך אחראי על מעגל השינה של תינוק ושל המבוגר.
אצל תינוקות מלטונין מופרש לדם מגיל שלושה חודשים ולאחר מכן מופרש ברמה נמוכה ביותר ולכן אין עדיין מחזוריות יום / לילה. עד גיל שנתיים לערך כמות המלטונין המופרשת אצל התינוק היא קטנה ולכן התינוק עלול לגלות קושי להירדם לבד. עם התפתחות התינוק כמות המלטונין המופרשת עולה , דבר שמאפשר לתינוק יותר ויותר להירדם באופן עצמאי. תינוקות יונקים מקבלים מלטונין בחלב האם. רמת המלטונין בחלב אם משתנה לאורך היממה (בהתאם להפרשתה אצל האם). בתינוקות יונקים התייצבות השעון ביולוגי ועקומת המלטונין מתרחשת בשלב מוקדם יותר מאשר בתינוקות הניזונים מתמ"ל (שאינו מכיל רמות משתנות של מלטונין).

השפעות נוספות של שינה משותפת והנקה:

ויסות חום גופו וקצב הנשימות של התינוק בהתאם לאם

מחקרים מראים כי ישנו סנכרון של הנשימה בצמד אמא תינוק החולקים מיטה באופן שגרתי.
במחקר מבוקר שנעשה (Mosko et.al., 1996) נבחנה הפיזיולוגיה של השינה של תינוקות והושוו תינוקות שישנים באופן שגרתי לבד לעומת תינוקות הישנים באופן שגרתי עם אמם. נמצא כי תינוק שישן עם אמו נושם באופן סדיר יותר ויש לו פחות הפסקות נשימה.

משך השינה בלילה מתארך – פרקי זמן של שינה קלה מתארכים – זמן בכי התינוק מתקצר.
המשמעות לתינוק: פחות סיכוי להיכנס לשינה עמוקה מדי וחוסר יכולת להתעורר ופחות סיכויים למות פתאומי בעריסה(SIDS).
המשמעות לאם: יותר מודעות למצב התינוק וזמני תגובה קצרים יותר.
עפ"י ד"ר סירס ("הורים גם בלילה") שינה משותפת עוזרת לתינוקות לארגן את תבניות השינה שלהם. לתינוקות יש פרקי זמן שבהם הם מועדים להתעורר, בעת שהם עוברים משינה עמוקה או שקטה לשינה קלה או פעילה. פרקי זמן פגיעים אלה מתרחשים במשך הלילה בתכיפות של עד אחת לשעה. שינה עם אדם מוכר, שתגובותיו צפויות, מעדנת את המעבר ממצב שינה אחד למצב שינה אחר ומפחיתה את חרדתו של התינוק. כשתינוק מתעורר חלקית בפרקי זמן פגיעים אלה, האדם המקושר עוזר לו לשוב ולהירדם לפני שהוא ער לגמרי. אצל ילדים מבוגרים יותר, חפצים מקושרים כגון בובה אהובה, דובון, או שמיכה ישנה וממורטטת עוזרים להחליק את המעבר ממצב שינה אחד למשנהו. תינוק רך, לעומת זאת, זקוק לאדם מקושר, בדרך-כלל האֵם.
לגבי תינוק קטן, כשאמא אינה בטווח ראייה היא חדלה להתקיים. התינוק טרם פיתח קביעוּת עצמים. אם הוא מתעורר ואמא איננה שם, אין בו עדיין היכולת הקוגניטיבית להבין ש"היא ממש לידי בחדר השני." כרגיל, תינוקות אינם משיגים קביעות עצמים אלא זמן-מה לאחר שנתם הראשונה. זמינותו במשך הלילה של אדם מקושר אליו ומוכר לו עוזרת לתינוק להרגיש בטוח שאמא לא עזבה.
היילוד כבר ישן תשעה חודשים במגע עם אמו. הוא התרגל לתנועות הנשימה המוכרות שלה, להלמות לבה, ולחום שלה. העובדה שהתינוק "נולד לפתע פתאום" אין פירושה שזה צריך להשתנות.

התינוק אינו יחידי ברגישות לפרידה בלילה. גם אם חדשה חווה חרדה כשתינוקה אינו בקרבת מקום. היא שוכבת ערה ותוהה, "האם התינוק שלי בסדר?" חרדתה מעמיקה ככל שהיא רחוקה יותר מתינוקה.
לכן, במיטה המשפחתית, על-פי-רוב האם ישנה יותר טוב. השגת הרמוניה עם התינוק במשך היום היא חלק חשוב של ההורות המקושרת. שינה משותפת מאפשרת להרמוניה הזאת להימשך. קירבה פיסית גורמת לאם ולתינוק לחלוק מחזורי שינה; השעונים הפנימיים שלהם מסונכרנים זה עם זה. כשתינוק מתעורר בשלב מועד להתעוררות, כל הסיכויים הם שהאם תהיה שרויה בשינה קלה. היא יכולה לעזור לתינוק לשוב ולהירדם בלי שמחזורי השינה שלה יופרעו באורח רציני. ייתכן שדרוש זמן-מה כדי להשיג הרמוניה בשינה, אבל אימהות שהשיגו את היחס המסונכרן הזה מדווחות שהן אכן מרגישות שנחו היטב. אימהות צריכות ללמוד תחילה לישון כמו תינוקות על-מנת לעזור לתינוקותיהן ללמוד לישון כמו מבוגרים.

כשמחזורי השינה של האם והתינוק מצויים בהרמוניה, ההנקה הלילית פחות מעייפת. לאימהות קל יותר בדרך-כלל להתגלגל על הצד ולהיניק מאשר לצאת מהמיטה, לגשת לחדר אחר, להדליק את האור, ליטול לידיים את התינוק הבוכה, למצוא כיסא פנוי, ולבסוף להיניק אותו. בינתיים, האם והתינוק כאחד ערים לגמרי. ההנקה במיטה המשפחתית ממלאת את צורכי שני הצדדים מבלי שאחד מהם יגיע למצב של עירות מלאה.
האימהות סבורות ששנתן קלה מאוד והן כמעט מתעוררות שלושים שניות לערך לפני שהתינוק שלהן מתעורר לאכילה. הודות לכך שהן מסוגלות לחוש מראש את ההזנה הקרבה, האימהות מתחילות בדרך-כלל להייניק בדיוק כשהתינוק מתחיל להתפתל ולחפש את הפטמה. התינוקות אינם מתעוררים לגמרי והם נסחפים חזרה לשינה עמוקה מיד לאחר ההנקה.

מחקרים על היחס שבין שינה משותפת לבין מוות בעריסה מראים כי במגוון תרבויות ואזורים בעולם ככל ששיעור השינה המשותפת עולה שיעור המוות בעריסה יורד או לא קיים. גורמים מבלבלים נוספים כגון שיעור הנקה גבוה ושיעור עישון נמוך עוזרים להסביר מדוע מוות בעריסה אינו מוכר או מאד נמוך בתרבויות אלו.
מידע אפידמיולוגי מצביע כי בנוכחות של מטפל מבוגר שינה בחדר משותף מקטינה בכחצי את הסיכון למוות בעריסה לעומת שינה לבד בחדר או בחדר עם אחים (Carpenter 2004, Mitchell&Thompson1995, Blair 1999, Fleming 1996)).

מעלה את רמת הורמון הפרולקטין השומר על ייצור החלב, מפחית ביוץ ומרווח בין הלידות
פרולקטין נקרא גם "הורמון האימהוּת" ואפשר שהוא הבסיס הכימי לאינטואיציה האימהית. רמות הפרולקטין עולות בתגובה לגירוי הפטמה. הן עולות גם בזמן שינה או בתנאי מתח. רמות פרולקטין מוגברות עשויות לעזור לאם מיניקה להרגיש רגועה יותר ומוכנה יותר לקבל את דרישות התינוק שלה, יומם ולילה. אצל אם המיניקה את תינוקה וחולקת איתו את התנומות הקלות ביום ואת השינה בלילה משתחרר פרולקטין המשמש משקל-נגד לעומס הכרוך במילוי צורכי התינוק. אימהוּת מעוררת עוד אימהוּת כל עוד את מניחה לזה לקרות.
רמות מוגברות של פרולקטין עשויות לעזור להגיע להרמוניה בשינה.

זמן איכות עם התינוק והגברת המגע התורם להתפתחות
העור הוא האיבר הגדול ביותר בגוף האדם, וגירוי מישושי או חסרונו יכולים להשפיע עמוקות על הצורה שבה מתפתח התינוק. ד"ר אשלי מונטגיו, בספרו מישוש: המשמעות האנושית של העור (1978), מעלה טענה משכנעת: גירוי מישושי מועיל לתינוק מכל הבחינות, גופנית, רגשית ואינטלקטואלית. למגע הנוסף שהתינוק מקבל בכך שהוא ישן עם הוריו נודעת ללא ספק השפעה מועילה על התפתחותו.
מאות מחקרים מתעדים את חשיבות המגע האימהי להתפתחות התינוק, גדילתו וכן התפתחותו הפסיכולוגית והקוגניטיבית בעיקר בין גיל חודשיים לארבעה חודשים שאז תאי המח מטופחים או מופחתים בהתאם לגירוי פיזי וחברתי. מגע מאפשר ספיגת קלוריות רבה יותר ומפחית רמות קורטיזול הורמון לחץ אשר שורף קלוריות ואינו מאפשר להן להיספג בגוף. מגע משמש כמשכך כאבים, מעלה את טמפרטורת הגוף ואת ריווי החמצן בדם. מגע שומר על רמות גלוקוז גבוהות בדם מפחית בכי. מגע אימהי ראשוני מתמשך עוזר לבסס אספקת חלב ומאפשר יחסי הנקה מוגברים אשר יימשכו יותר חודשים כאשר האם והתינוק חולקים מיטה משותפת.

הביטחון העצמי של התינוק שלא מרגיש חוסר אונים עולה
נראה שלינה משותפת מעודדת ביטחון עצמי, הערכה עצמית, ויכולת טובה יותר ליצר אינטימיות בבגרות. להלן כמה דוגמאות:
במחקר שנערך על תלמידי קולג', (Lewis & Janda 1988) – מדווחים שגברים שישנו עם ההורים בגילאי 0-5 הם בעלי הערכה עצמית גבוהה יותר, חשים פחות אשמה וחרדה, ומקיימים יחסי מין בתדירות גבוהה יותר מנחקרים שישנו בנפרד מההורים. גברים שישנו עם ההורים גם בגילאי 6-11 הם בעלי הערכה עצמית גבוהה אף יותר. אצל נשים לינה משותפת בילדות קשורה עם תחושת נוחות מוגברת במגע פיזי בבגרות.

(ü Crawford 1994) גילה שלנשים שלנו עם ההורים כילדות יש הערכה עצמית גבוהה יותר מאשר לנשים שישנו לבד.
מחקר שנעשה על ילדים בבסיסי צבאיים ששייכים לצבא ארה"ב, מגלה שילדים שלנו עם ההורים קיבלו ציונים יותר טובים על התנהגותם בבית הספר. כמו כן האחוז של ילדים שלנים עם ההורים שזקוקים לטיפול פסיכיאטרי נמוך מחלקם באוכלוסייה
במחקר הגדול והשיטתי ביותר שנערך עד כה, נחקרו יותר מ1400 נבדקים מחמש קבוצות אתניות בשיקגו וניו יורק. (Moneskis 1998) גילה תוצאות טובות יותר אצל נבדקים שישנו כילדים עם ההורים מאשר אצל כאלה שישנו לבד. התוצאות היו זהות לכל הקבוצות האתניות. תוצאה גורפת במיוחד שנמצאה אצל כל הקבוצות היתה שהמבוגרים שישנו עם ההורים כילדים הביעו סיפוק גדול יותר מהחיים.
צורות של לינה משותפת
שינה משותפת נעשית בצורות שונות בעולם. אחת הבעיות הקשורות להבנת תוצאות השינה המשותפת היא מגוון הצורות והעובדה שכי אין סטנדרטיזציה בהגדרה זו. חוקרים רבים משתמשים במושג שינה משותפת ולינה במיטה משותפת כמושג אחד ובכך מערבבים סיכונים שונים בצורת השינה בין אם מדובר בשינה משותפת על כורסא או ספה לבין שינה בטוחה במיטה.

הוצע כי המונח שינה משותפת בטוחה יציג סידור שינה מגונן:

v כאשר ישנה רמה גבוהה של מגע במהלך השינה בין התינוק לבין מבוגר אחראי
v המבוגר נוקט באמצעי בטיחות המתאימים לסוג השינה הספציפי שנבחר
v הצמד הישן יחד בין אם הם ישנים במשטח אחד או לא, יכולים לתקשר לפחות בשני ערוצי תקשורת חושיים (מגע, ריח, שמיעה, ראייה).

לאחרונה החלו חוקרים לשים דגש על השפעת הנסיבות בנוגע לשינה משותפת. (Blair 1999) – בקרב הורים לתינוקות שנפטרו בצורה פתאומית בבריטניה, שכיחות צריכת אלכוהול עישון סיגריות ושימוש בסמים לא חוקיים הייתה גבוהה. מנגד, התינוקות היו בעלי מאפיינים בריאותיים בלידה (פגות, משקל לידה נמוך). מעבר לכך, בחייהם הקצרים תינוקות אלו סבלו יותר מזיהומים, עלייה איטית במשקל- אלמנטים המעידים על פגיעות יתר מלכתחילה.
המחקר לא מצא ראיות לכך ששינה משותפת היוותה סיכון בקרב הורים לא מעשנים או בקרב תינוקות בני ארבע חודשים ומעלה.

סיכום

שינה בחדר משותף הינה נורמה שהולכת ורווחת בהרבה ממדינות המערב, והיא מקושרת להגנה גוברת כנגד מוות בעריסה.
הAAP הוציא הנחיות בשנת 2005 הממליצות על שינה בחדר משותף לאם ולתינוק. למרות שבהצהרה זו מזהירים מפני שינה משותפת במיטה זוהי הפעם הראשונה שבה גוף מערבי רפואי מכובד מכיר בכך שנוכחות אימהית או קרבה לתינוק בעלת השלכות קריטיות להישרדות תינוקה.
במחקרים ניתן לראות כי טרגדיות לינה משותפת שהתרחשו כמעט תמיד קשורות עם פרקטיקות מסוכנות, כגון מיטות לא בטיחותיות, או הורים תחת השפעה של חומרים המשפיעים על המודעות של התינוק שלהם. מקרי מוות של תינוקות מתרשים בעריסות לא בטוחות יותר מאשר במיטה של ​​ההורים. מחקר גדול אחרון הגיע למסקנה שלינה משותפת מפחיתה את הסיכון למוות בעריסה, אלא אם האמא הייתה מעשנת או צרכה אלכוהול.
אמהות ותינוקות שישנים קרוב זה לזה נהנים מדפוסי שינה דומים. אמהות במודעות גבוהה לנוכחותו של התינוק שלה, היא מגנה על תינוק.
תינוקות שישנים קרוב לאמהות שלהם שרויים במצב של שינה שמאפשר להם להתעורר בקלות רבה יותר אם בריאותם בסכנה, כגון קשיי נשימה.
תינוקות שישנים בסמוך להורים יש טמפרטורות יציבות יותר, קצב לב רגיל, ופחות זמן הפסקות נשימה בהשוואה לתינוקות שישנים לבד. תינוק ישן זה אומר מבחינה פיזיולוגית תינוק בטוח יותר.

ניתן לראות כי תינוקות וילדים מגיבים טוב לשינה משותפת. זו כנראה הסיבה שבגינה 25-45% מהילדים בחברה המערבית סובלים מ"הפרעות שינה" (Sadeh and Anders 1993, Anders and Eiben 1997). לא כל הילדים והתינוקות מסוגלים לעמוד בציפייה החברתית לשינה לבד, בלי השגחה לאורך כל הלילה, בשלב מאד מוקדם של חייהם, כדי להתמודד עם הלו"ז של הוריהם. נראה שמבחינה ביולוגית הם כלל לא אמורים לעשות זאת (Lumma 1998), ככל הנראה בגלל שזה מסוכן להם בשל חוסר בשלות נוירולוגית.
הדגש הרב שמושם על ההפרדה בין האמא לתינוק, וההצגה של כל התוצאות השליליות שנגרמות ממגע מרובה מדי בין האמא לתינוק, תוך כדי שימת לב מזערית להשפעות החיוביות של ההנקה על הבטיחות של המגע, משפיעות לא רק על הנקה אלא שהן גם מערערות את הביטחון האימהי.
לינה משותפת הופכת את ההנקה קלה יותר, לאם ולתינוק ומספקת יתרונות בריאותיים רבים לאם ולתינוק.
אפשר לומר, שעבור התינוק מגע מרובה בייחוד באופן משולב עם הנקה בלעדית מעלה את הסיכוי להישרדותו ולרווחתו.

מקורות מידע
ד"ר סירס – הורים גם בלילה, בהוצאת לייף סנטר, 2001
Dr. Sears Addresses Recent Co-Sleeping Concerns
http://www.askdrsears.com/news/latest-news/dr-sears-addresses-recent-co-sleeping-concerns
McKenna & Gettler Mother-Infant Co-Sleeping with Breastfeeding in the Western Industrialized Context
YEARBOOK OF PHYSICAL ANTHROPOLOGY 50:133–161 (2007))
http://cosleeping.nd.edu/assets/31969/mckenna_et_al_2007.pdf

נכתב ע"י רוני אביר בהנחייתה של  ד"ר ג'ינה ויסמן
במסגרת עבודת סיום קורס מדריכות הנקה במועדון הנקה חלב אם, מחזור 2012

תפריט