במאמר שנקרא "מדוע תינוקות אפריקאים אינם בוכים?" מספרת הכותבת ילידת קניה, קלייר ניאלה, כי למרות שעברה לאנגליה בגיל 15, ידעה תמיד כי את התינוקות שיוולדו לה היא תגדל בקניה.

כשהיתה בחודש החמישי להריונה הראשון, מכרה קלייר את הבית והקליניקה שלה באנגליה ועברה לקניה. כמו כל "הריונית" ממוצעת היא קראה הרבה ספרים, בעיקר של ד"ר ויליאם סירס ואשתו (ספרו של ד"ר סירס "הורים גם בלילה" תורגם לעברית). בחלק מהספרים היה כתוב שמחקרים מראים כי תינוקות אפריקאים בוכים פחות מתינוקות מערביים.
את חודשי ההריון האחרונים, אותם כבר העבירה בקניה, היא בילתה בהתבוננות. תינוקות ואמהות היו בכל מקום. הפרט הראשון המעניין, אליו שמה לב היה כי רוב התינוקות שראתה היו מעל גיל חצי שנה. הקטנים יותר נשארו רוב הזמן בביתם. כמו כן, היא למעשה לא ממש ראתה את התינוקות. רובם היו עטופים היטב ו"לבושים" על ידי האמהות ולפעמים גם האבות שלהם. יותר מכך, צריך היה הרבה מזל כדי שאפשר יהיה לראות איזשהו איבר מבצבץ. נראה כי התינוקות עטופים כדי להגן עליהם וליצור חייץ בינם לבין העולם החיצון.
הדבר השני בו הבחינה הכותבת הוא כי התינוקות האפריקאים כמעט ואינם בוכים למרות שבאנגליה ההנחה היא כי תינוקות בוכים- בקניה הדעה הרווחת היא הפוכה! תינוקות אינם בוכים. אם הם בוכים, זה סימן שמשהו לחלוטין אינו כשורה וצריך לעזור להם מיידית.

כאשר נולדה התינוקת שלה, קלייר מספרת כי היא שכחה את כל מה שקראה וראתה וכשהתינוקת שלה בכתה, היא הצטרפה אליה ובכתה יחד איתה. כאשר סבתה הגיע לבקרה, הכל נעשה רגוע. "פשוט הניקי אותה!" היא אמרה. זה היה המענה לכל ציוץ קטן. כמובן שלעיתים הפריע לתינוקת חיתול רטוב, או גרעפס וכו' אולם רוב הפעמים היא בעיקר רצתה להיות על השד. זה לא באמת היה חשוב אם כרגע היא אוכלת או רק רוצה להתנחם מעט. בשאר הזמן קלייר נשאה אותה על גופה במנשא או ישנה איתה ביחד במיטה. ההנקה כמענה לחוסר השקט אצל התינוקת היתה רק המשך להתנהלות שלה עם התינוקת.

קלייר הבינה פתאום את המפתח לשקט של התינוקות האפריקאים. הצרכים שלהם נענים תמיד באופן מיידי. אין התייחסות לזמני האכלה או למה שהתינוק אמור לעשות עכשיו, אלא רק לצרכים שלו ברגע זה.
בסביבות גיל ארבעה חודשים חזרה התינוקת של קלייר לינוק הנקות תכופות וקלייר תהתה לפשר הדבר, לאחר שבחודשים האחרונים התרווחו ההנקות. רוב האמהות בסביבתה התחילו להאכיל את התינוקות במזונות מוצקים. גם אנשי המקצוע מסביבה המליצו על התחלה של מזון מוצק. כאשר ניסתה להציע לתינוקת שלה משהו אחר מלבד חלב אם היא סירבה וקלייר נעשתה קצת מבולבלת. אז היא התקשרה לסבתה שצחקה ולשאלה אותה אם היא שוב חזרה לקרוא ספרים על גידול תינוקות. "התינוקת שלך תודיע לך כאשר היא תהיה מוכנה לאכול" היא אמרה לה. "ומה לעשות בינתיים?" שאלה קלייר. "מה שעשית עד עכשיו. פשוט הניקי אותה!" ענתה סבתה. וזה מה שהיא עשתה. היא המשיכה להניק והיתה מתעוררת בלילה כל שעה או שעתיים כדי לענות על צרכיה של התינוקת שלה. והיא ידעה שבעתיד זה ילך וישתפר…

ההמלצות של סבתא של קלייר:

1. הציעי לתינוק את השד בכל רגע בו אינו שקט – גם אם רק הרגע סיימת להניק
2. שני איתו ביחד. לעיתים רבות תוכלי להניק את התינוק לפני שהוא מתעורר לגמרי וכך הוא יוכל לחזור לישון מהר יותר ואת תוכלי לנוח יותר
3. דאגי שתמיד יהיה לידך בקבוק מים. הנקה יכולה להצמיא מאד
4. שימי את ההנקה בראש סדר העדיפויות שלך. דאגי שאנשים מסביבך יעשו כל מה שהם יכולים עבורך. רוב הדברים האחרים יכולים לחכות.
5. "קראי" את התינוק שלך, ולא ספרים. הוא כבר ינחה אותך מה לעשות. בהנקה יש עליות וירידות, ימים קלים יותר וימים מאתגרים יותר. את היא המומחית לתינוק שלך.

תורגם ע"י שלי גת וליאת בנדרסקי IBCLC (באישור הכותבת)
חלב אם מועדון הנקה