התפרסם בגליון "הנקה" של "באופן טבעי"

ג'ינה ויסמן, שלי גת ושרון צברי – יועצות הנקה מוסמכות IBCLC
אמהות ל – 11 בנים… ו-2 בנות

באופן אישי

שלי גת

כאשר הדר היה בן 9 חודשים חשדתי כי מתפתחת לו עששת בשיניים. ביקשתי מג'ינה, המומחית הפרטית שלי ורופאת שיניים בדימוס, ש"תציץ רגע" והיא אכן אישרה שזו התחלה של עששת. חיכיתי מספר חודשים תוך שאני מקפידה לצחצח לו שיניים השכם וערב, אולם העששת המשיכה להתפשט. בצר לי, התחלתי לשקול את האפשרות לגמול אותו בלילה מהנקה. פעמים רבות דיברתי עם אמהות שהגיעו לפגישות לה לצ'ה על גמילת לילה, כך שכל ההתלבטויות כבר היו "צרובות" במוחי ועדיין לקבל החלטה כזו עבור התינוק שלי היה מאד לא פשוט. היה לי ברור כי העששת נגרמה למרות ולא בגלל ההנקה, אך ברור היה לי גם שבמצב כזה, הנקות הלילה תורמות להתפתחות העששת.

אחרי שגמלתי בליבי לעבור את התהליך עם הדר, נשארה שאלת העיתוי. האם לחכות או שהוא מספיק גדול כבר? הרגשתי שגמילת הלילה היא פעולה "חד צדדית" שאת ההחלטה עליה קיבלתי לבד בלי לשאול לדעתו. היה לי חשוב לדעת שגם אם הוא לא מסכים עם ההחלטה שלי, הייתי רוצה שתהיה לו האפשרות להבין. פרט לכך, הדר הוא תינוק שיונק לעיתים תכופות במשך היום וגם במשך הלילה והתלבטתי רבות כמה הוא באמת זקוק לחלב שהוא מקבל בשעות הלילה. הבחנתי, כי היניקה שלו במשך הלילה השתנתה והוא מסתפק במספר מציצות וחוזר לישון. חשבתי שזה אולי סימן נוסף בשבילי שהנקות הלילה הן יותר הרגל מצורך תזונתי. חיכיתי עוד מספר חודשים עד שראיתי ש"יש עם מי לדבר" (הדר היה אז בן שנה וחצי). הרגשתי שהוא מבין אותי יותר ומקבל יותר כאשר אני מבקשת ממנו לחכות עד שאתפנה, או כאשר אני מתארת לו דברים שאנחנו הולכים לעשות וכו'.
רציתי גם להתפנות בעצמי מפרוייקטים ומשימות שלקחתי על עצמי עוד לפני שאני מתחילה עם הדר בתהליך הגמילה. ללילה הראשון קדמה "שיחת מוטיבציה" עם שרון שסיפרה לי על האפשרות לגמול בהדרגה: כל לילה להוריד הנקה. אני טענתי כי אני לא מרגישה שזו אפשרות שמתאימה לי כיוון שאני מרגישה שזה יבלבל את שנינו – מתי כן אפשר לינוק ומתי לא? העדפתי להפסיק להניק בלילה בכלל. באותו ערב, הנקתי את הדר כרגיל ולאחר מכן צחצחנו שיניים. הלכתי איתו לחלון, הסתכלנו על הירח והכוכבים ואמרתי לו שעכשיו חושך, כולם ישנים ואין יותר ציצי בלילה. סיפרתי לו שכשהוא יקום אני אחבק אותו אבל הוא לא יינק. הוא הלך לישון עלי, מחובק. בלילה הוא קם מספר פעמים, בכה ובכל פעם לקחתי אותו על הידיים, טיילנו בבית, הראיתי לו שוב את הירח והכוכבים וסיפרתי לו שכשיהיה אור הוא יוכל לחזור לינוק. אני חושבת שכיוון שהסיבה לגמילת הלילה היתה העששת, הרגשתי יותר נחושה ובעיקר הרגשתי שזה לטובתו. אמנם היה לו קשה, אבל אם העששת היתה ממשיכה להתפתח בקצב שהיא התפתחה, הייתי מרגישה אולי אפילו אשמה. אני זוכרת שכאשר גמלתי בלילה את בני האמצעי (הוא היה כחצי שנה מבוגר יותר) הסיבה היתה שנכנסתי להריון וההנקה היתה מלווה בכאבים רבים. אני זוכרת שרגשות האשם לוו אותי מאד במהלך הגמילה וחשבתי שאולי הייתי צריכה לחכות עם הריון נוסף אם לילד שלי יש צורך עדיין בהנקות הלילה. הרגשתי שזה אולי "לא פייר" כלפיו ושזה היה קצת אגואיסטי מצידי אולי, שרציתי בילד נוסף שאולי הגיע מהר מדי עבורו. למרות שהוא נגמל סופית בגיל 3.5 שנים, תמיד מלווה אותי ההרגשה שהוא היה צריך לינוק יותר ממה שבעצם הנקתי (במשך למעלה משנה הנקתי שניים, אבל זה לכתבה אחרת…)
אם נחזור להדר….כך היה כל ערב. הוא עדיין המשיך וממשיך לקום מספר פעמים בלילה, אולם עם חלוף הימים, הוא כבר לא היה זקוק לטיולים הליליים בבית ופשוט שם את הראש על המיטה ונרדם. מדי פעם הוא מבקש מים, עושה פיפי וחוזר לישון. אישי היקר הציע לו לבוא אליו מתוך רצון לסייע לי ולו. לעיתים, אמהות מרגישות שאולי לתינוק יהיה קל יותר לעבור את התקופה הקשה בזרועות אביו, כיוון שהוא לא מצפה ממנו להנקה. אצלנו, הדר פשוט סירב ואני חושבת שלי היה קל יותר להיות איתו בעצמי, כיוון שאם הוא כבר בוכה או קשה לו – לי יותר קשה לעמוד מנגד ואני מעדיפה להיות שם בשבילו בעצמי. מעבר לכך, יש לנו עוד שני ילדים מעט יותר גדולים שעדיין קמים בלילה מדי פעם כך שהוא היה פנוי בשבילם. אני מרגישה שהקושי הגדול שלנו נבע מההרגל לינוק בלילה ופחות מהצורך התזונתי בחלב ולכן אולי הוא עדיין ממשיך לקום מספר פעמים. בד בבד, אני גם מרגישה קבלה גדולה מצידו. אני חושבת שכאשר אני קמה איתו בלילה, ונענית לצרכים שלו בדרכים אחרות פרט להנקה, הוא עדיין יכול לחזור לישון מסופק. אנחנו עדיין בתהליך. בלילה האחרון עלה לו החום… כפי שאני מאמינה, חולשות של הגוף קשורות קשר עז לחולשות של הנפש ואני בטוחה שתהליך הגמילה הוא התמודדות לא קלה עבורו. למרות זאת, אני בטוחה בחשיבות התהליך עבורו וזה עוזר לי להמשיך ולתמוך בו בדרכים אחרות מהנקה בלילה.

באופן כללי

כאשר עולה הצורך בגמילת לילה, הוא בדרך כלל עולה מהאם ולא מהתינוק. באופן אידיאלי, אנו מנסים להיות קשובים ככל האפשר לתינוק שלנו והיינו רוצים שגמילת הלילה תהיה תהליך שיבוא מהתינוק. ההחלטה לגמול בלילה מלווה לרוב בהתלבטויות רבות ורגשות מעורבים. האם מכירה בצורך של התינוק לינוק בלילה אבל לא יכולה יותר לענות עליו מסיבות שונות. דוגמאות לסיבות כאלה יכולות להיות שהיא רוצה להכנס להריון, או שהיא כבר נכנסה להריון וההנקה כואבת. יתכן והאם מתעוררת כל פעם שהתינוק מתעורר לינוק, והיא פשוט היתה רוצה שינה רצופה בלילה (יש גם אמהות שאינן מתעוררות כלל כאשר התינוק יונק בלילה). יש אמהות שעששת בשבילן היא סיבה מדרבנת לגמילת לילה ויש אמהות שמעונינות להמשיך להניק בלילה, גם כשהן מבינות שהנקת לילה מהווה גורם תורם (לא בלעדי) לעששת קיימת.
אנו גם רוצות, לעיתים, להאמין ואולי אף מאמינות כי גמילת הלילה היא לטובת התינוק. אמהות שואלות את עצמן לא פעם האם הנקות הלילה מפריעות לתינוק לפתח שינה רצופה,לגדול בלילה, לא מאפשרות לאב לקחת חלק פעיל בהתמודדות עם התינוק בלילה ועוד… מחקרים מראים כי בשנה בראשונה של התינוק הנקה מגנה עליו מפני מוות בעריסה והנקות הלילה מהוות מנגנון הגנה אבולוציוני. למערכת היחסים עם האב פנים רבות והיא לא בהכרח חייבת לבוא לידי ביטוי בטיפול בתינוק דווקא בלילה. קתרין דטוויילר, אנתרופולוגית, מנסה להגדיר גמילה "טבעית" של תינוקות ללא תלות בפרמטרים תרבותיים. במחקר שנעשה בשנת 1994, לאחר שהתחשבה בקריטריונים כגון עליה במשקל, היחס לגדלו של מבוגר, גבהו וצמיחת שיני הבשר, דטוויילר קבעה את הגיל לגמילה טבעית של ילדים בין שלוש לשבע שנים.

האם יש גיל מתאים להתחיל גמילה בלילה? מהם הסימנים שתינוק מוכן לתהליך שכזה? מתי יניקה בלילה היא צורך תזונתי ומתי היא הרגל?
התשובות לשאלות אלו אינן חד משמעיות. כמובן, שכל תינוק שונה מרעהו אבל ננסה לשרטט קווים כלליים.
האם יכולה לנסות לשים לב מה וכמה התינוק אוכל במשך היום, פרט להנקה. ישנם תינוקות שבגיל שנה כבר אוכלים כל מה שמונח לפניהם וגם מה שלא, וישנם תינוקות (בעיקר בקרב אוכלוסיית "באופן") שבגיל שנה וחצי עדיין ניזונים בעיקר מחלב אמם. ייתכן, ואם תינוק עדיין ניזון מהנקה מלאה, הוא עדיין זקוק להנקות הלילה כיוון שחלב אם מתעכל מהר יחסית ולכן הוא יהיה רעב במהלך הלילה.
ישנם תינוקות שממעטים לינוק במשך היום. הם פעילים מאד, דעתם מוסחת בקלות, ואמהותיהם מרגישות כי הנקות הלילה מהוות ארוחות של ממש עבורם.
אמהות גם יודעות להבחין בד"כ אם היניקות בלילה הן "מציצות" קצרות יחסית בזמן, ע"מ לחזור לישון או שאלו הן יניקות משמעותיות בהן התינוק מקבל הרבה חלב.
גיל התינוק הוא משמעותי מבחינת ההתפתחות שלו. קשה מאד וגם לא נחוץ לדעתינו, לקבוע גיל מינימלי לגמילת לילה אבל בכל זאת חשוב לוודא שהתינוק / ילד יכול לשתף פעולה מבחינת יכולת ההבנה שלו לתהליך. אולי הוא לא יקבל אותו בשימחה רבה (זה בכל זאת לא פשוט לשנות הרגלים: "מה קרה? למה ההרעה בתנאים?"), אבל הוא יהיה מסוגל להבין.
כמובן שחשוב להתייחס לשאלה האם מדובר בתינוק בריא. כדאי גם לוודא שהתינוק מממש את פוטנציאל הגדילה שלו ולא מדובר בתינוק אשר זקוק ליותר חלב ממה שמקבל בפועל.

מספר "טיפים" שימושיים אשר יכולים לעזור לאמהות לגמול בלילה לתינוקות מעל גיל שנה:

• הכנה מוקדמת ע"י שיחות עם הפעוט יכולה להועיל במידה ויש דיאלוג מילולי עם התינוק.
• לבחור זמן מתאים מבחינת הכוחות הנפשיים במשפחה. יתכן והתינוק/פעוט יהיה מאד לא מרוצה, וצריך להתפנות כדי להכיל את הכעס שלו.
• פטנט מנורת הלילה: כפי שמסבירים לתינוק שהוא יונק רק באור ובחושך ישנים, ניתן להיעזר במנורת לילה שכל עוד היא דולקת לא יונקים. הייתרון הוא שכאשר התינוק חולה או זקוק בכל זאת להנקות הלילה, ניתן לכבות את המנורה ולהניק בלילה בלי "לעבור על החוקים".
• היו מוכנים עם בקבוק או כוס מים ליד המיטה. ייתכן והתינוק יהיה מוכן להסתפק במים.
• כדאי להיות קשובים לתגובות התינוק. לא חייבים להגיע למצב בו האם "לא יכולה יותר". ניתן לנסות ואם מרגישים שזה מוקדם מדי, אז לסגת. אמהות חושבות לעיתים כי הן משדרות מסר לא ברור בכך שהן מתחילות את הגמילה בלילה ולא מתמידות. כשזה יהיה נכון עבור האם והתינוק, זה יצליח.
• כדאי לתת תשומת לב מיוחדת במשך שעות היום, ואולי אפילו לצפות לתינוק "יותר צמוד" בהתחלה.
• גמילה איננה מלחמה או משימה שצריך לבצע בשלמות וביעילות. זהו תהליך שהוא חלק ממערכת היחסים במשפחה אשר דורש הקשבה, הבנה והרבה אמפתיה.(התייחסנו לתינוקות ממין זכר. כמובן שהכתוב מתייחס לתינוקות משני המינים…)