התפתחות רקמת השד
- התפתחות רקמת השד מתחילה עוד בשלב העוברי, וממשיכה להתפתח בשלבי החיים השונים.
- בתקופת גיל ההתבגרות ישנם שינוים רבים במבנה ובהתפתחות רקמת השד עקב הורמוני המין, ובייחוד אסטרוגן, שמתחילים להיות מופרשים.
- שלב נוסף בו ישנם שינויים במבנה השד הינו שלב ההריון וההנקה.
- במהלך ההריון אצל מרבית הנשים מתרחשת גדילת שדיים
- טראומה, טיפולים כימותרפיים וקרינה בגיל הילדות עלולים להשפיע על מהלך תקין של הנקה.
הורמונים המשפיעים על הנקה
- עליה ברמת הורמון פרולקטין מתרחשת במהלך תקופת ההריון החל משבוע 15-16
- הורמון הפרולקטין חשוב במיוחד להתחלת והמשך ייצור החלב
- עקב עליית רמת פרולקטין בהריון, השד מתחיל לייצר חלב, אך רמתו הגבוה של הפרוגסטרון המופרש ע"י השליה מונעת את הפרשת החלב
- עם לידת השליה רמות פרוגסטרון ואסטרוגן נופלות
- שאריות שליה לאחר הלידה עלולות לפגוע בייצור החלב עקב עיכוב הפרולקטין
- ככול שההנקה תכופה יותר רמות הפרולקטין יהיו גבוהות יותר
- רמות גבוהות של פרולקטין עשיות לדחות את הביוץ
- רמות פרולקטין נמוכות יותר אצל מעשנות ונשים שצורכות בירה
- דיכאון אחרי לידה עלול לגרום לירידה ברמות הפרולקטין
- פרולקטין נוכח גם בחלב האם ברמות נמוכות יותר מאשר בסרום האם
- לפרולקטין השפעה על נוזלי העיכול של התינוק ועל האלקטרוליטיים
- ככול שתחילת ההנקה מוקדמת יותר לאחר הלידה כך ישנם יותר רצפטורים לפרולקטין על בלוטות החלב בשד
- אינסולין וקורטיזול חשובים מאוד לתחילת ההנקה
- רמות גבוהות של קורטיזול בסרום קשורות לאיחור בייצור החלב
- דופמין מעכב את שחרור הפרולקטין ועל כן מעכב את ייצור החלב כמו כן גם ה- PIF
- אוקסיטוצין גורם לרפלקס שחרור החלב
- גירוי הפיטמה גורם להפרשת אוקסיטוצין, זה מגיע ע"י זרם הדם מהמוח אל בלוטות החלב וגורם להם להתכווץ לשחרר את החלב לצינוריות החלב ומשם לפיטמה.
- אוקסיטוצין גורם לכיווץ הרחם לאחר לידה, ועל כן הדימום יהיה פחות ממושך וקשה בנשים מניקות
- אצל נשים מניקות בתגובה לגורמי לחץ רמות נמוכות יותר של ACTH, קולטיזול, סוכר, ונוראפינפרין, מאשר אצל נשים לא מניקות. דבר זה גורם לתגובה קלה יותר לסטרס.
שלבי ייצור החלב – לקטוגנזיס
לקטוגנזיס 1- מאמצע ההריון ועד סופו. שלב זה מאופיין בגדילת רקמת השדיים, עליה ברקמת השומן ובכמות הלקטוז הנמצאת בשד, החלב מתחיל להצטבר בצינוריות החלב- שלב זה מתקיים ללא קשר לתחילת ההנקה.
לקטוגנזיס 2- לאחר הלידה, ועקב צניחה ברמות פרוגסטרון. ירידה ברמות כלור נתרן וחלבון בחלב, ועליה ברמות לקטוז ושומנים. נפח החלב גדל החל מהיום ה- 3-4 מהלידה- מתרחש ללא קשר להתחלת ההנקה וקשור למע' האנדוקרינית (ההורמונאלית)
לקטוגנזיס 3- שייך למע' האוטוקרינית , וממשיך כל עוד יש הוצאה של חלב מן השד ע"י יניקה או שאיבה.
- קצב סינטזת החלב משתנה מאישה לאישה מ-17 מ"ל/שעה ל-33 מ"ל/שעה
- פינוי החלב מהשד משפיע על קצב ייצור החלב, ככול שיש יותר פינוי חלב קצב בייצור גבוה יורת ולהפך
- תגובת ההיצע לפי ביקוש נענית בכדי לספק לתינוק את צורכי ההזנה שלו
קשיים אפשריים הקשורים לגודל וצורת השדיים
- לגדול, סימטריה, וצורת השד יש מעט השפעה על איכות ההנקה.
- אצל מיעוט קטן של נשים בעלות חזה קטן (מחסור ברקמת שד) ורווח גדול בין השדיים- יהיה קושי לספק את צרכי התינוק ע"י הנקה בלבד. אישה זו תוכל להניק אך סביר להניח כי תצטרך לתת תוספת.
- אצל נשים עם חזה גדול תמיכה נאותה של השדיים עשויה להקל על ההנקה.
- נשים שעברו ניתוחי חזה (במיוחד הקטנת חזה), עשויות לחוות קשיים
- בהנקה ויצור החלב במיוחד אם כחלק ממהלך הניתוח סילקו או חתכו חלק מרקמת ההילה או הפיטמה.
- גדילת החזה, רגישות בחזה או נפחיות בחזה במהלך ההריון לרוב מצביעים על תפקוד תקין של רקמת השד בתגובה להורמונים ההריוניים.
- פיטמה קטנה במרבית המקרים לא תהווה בעיה בהנקה כיוון שחשיבותה להצלחת הנקה משנית.
- במידה ובמבחן "הצביטה" מתגלה פיטמה שטוחה או שקועה במהלך ההריון, יכולה האישה להשתמש בעזרים חיצונים כדי לאפשר הנקה תקינה .
- התינוק תופס לא רק את הפיטמה בכדי לינוק אלא גם חלק מההילה.
- מצבים של פיטמה שקועה אמיתית הם נדירים ונמצאים בכ-4% מהנשים להן יש פטמה שקועה. אלו יכולות להיעזר בפיטמת סיליקון כדי לעזור לתינוק להצמד בצורה טובה יותר אל השד ולינוק.
התפתחות אוראלית של התינוק
- התפתחות הבליעה מתחילה עוד ברחם בערך בשבוע 11
- התפתחות רפקלס המציצה מתפתח משבוע 24
- הקשר בין מציצה ובליעה לא נוצר בעובר עד שבוע 32
- הקורדינציה הנדרשת למיומנות המציצה בליעה נשימה עדין לא מפותחת דיה לפני שבוע 37
- יניקה הניה מיומנות מורכבת הדורשת תיאום בין מציצה בליעה ונשימה.
- ישנם מחקרים שמראים כי אפילו פג שנולד בשבוע 28 מסוגל להיצמד לשד ולינוק
- חלל הפה של התינוק קטן, והלשון הגדולה ממלאת אתה כמעט לחלוטין כאשר הפה סגור.
- הלשון והשפתיים של התינוק יוצרות ואקום סביב בפטמה וההילה ומסייעות בהוצאת החלב.
- כאשר יש שפע חלב בשד, קצב היניקה הוא 1 לשניה, אך כאשר יש מעט או מחסור בחלב בשד קצב היניקה מוגבר עד ל- 2 יניקות בשניה.
- תינוק יונק שומר על רמת ריווי חמצן גבוה יותר וטמפ' גוף גבוה יורת מאשר תינוק המוזן בבקבוק.
- היניקה בתחילה הינה תהליך אוטומטי אך ישנה למידה ותגובה כך שמחזורי ההנקה משתנים ככול שהתינוק גדל.
- מחקר- באם יש צורך בהזנה מבקבוק, עדיפה הזנה עם פיטמה רכה מאשר עם פיטמה קשה, במצב זה מחזוריות המציצה נשימה בליעה כמעט ואינו מופרע.
- הבאת תינוק בוכה אל השד עלולה לגרום לתגובה ההתגוננות שמפריעה לרפלקס היניקה.
תדירות ההאכלה
- במחקרים שונים ממוצעי הנקות יומיות של בין 8-11 הנקות ביממה.
- ההנקות הראשונות של התינוק מאופיינות בחוסר סדר- מצד התינוק.
- תינוקות יונקים במוצע של 8 פעמים ביום כ- 6 פעמים במהלך היום ו-2 פעמים בלילה.
נכתב ע"י מיכל מסר בן שלום , תזונאית, במסגרת קורס מדריכות הנקה של חלב אם 2011, בהנחיית ד"ר ג'ינה ויסמן.