סיפור ההנקה של הודיה

בס"ד

שירה נולדה בי"ד שבט, בלידה טבעית ותקינה במשקל 2.920.
לאחר יומיים בבית החולים, שעות ספורות לפני השחרור הביתה, בעת היותנו בבדיקה בתינוקיה שירה החלה להקיא דם טרי מהקיבה. בעקבות ההקאה הדמית שירה אושפזה בטיפול נמרץ במשך כשבוע. בימים הראשונים לאשפוזה מנעו ממנה אוכל כדי לנקות את הקיבה ואני נאלצתי להתחיל לשאוב… לאחר כ-4 ימים החלו לתת לשירה מנות אוכל מדודות בבקבוק ואני המשכתי לשאוב…
השאיבה פצעה לי את הפטמות מה שהכריח אותי, כאשר היה אפשר, להניק עם פטמות סיליקון.
השתחררנו הביתה, היניקה היתה קשה לשירה, כל ארוחה נמשכה בין שעה לשעתיים, וגם בהם לא תמיד שירה קיבלה את המנה הרצויה.
לאחר שלושה שבועות מהלידה, הבנו שיש בעיה לא פשוטה עם ההנקה שחייבת להיפטר במהרה.
הגענו לד"ר ג'ינה ויסמן ולמועדון הנקה חלב אם שעד מהרה הפך להיות הבית השני שלנו ולחבר טלפוני בכל שעות היום (והלילה) לשאלות ותהיות בנושא הנקה ובכלל…
ג'ינה הקשיבה לנו בנחת, איבחנה במדויק את המצב של שירה ונתנה לנו תוכנית עבודה.
התהליך שעברנו לא היה פשוט, בשבועות הראשונים, שירה ינקה ובמקביל קיבלה השלמה ע"י צינורית עד שתתחזק ותוכל לינוק בעצמה את המנה הרצויה. באותו זמן ממש שירה התחילה להקיא, הקאות קשתיות את מה שאכלה. שירה ירדה במשקל, והיתה חסרת מנוחה.
לאחר בדיקות אובחן כי ששירה סובלת מריפלוקס קשה, ובגלל המשקל הנמוך שלה חשוב כפליים שמה שהיא יונקת ישאר בבטן…
בנינו תוכנית עבודה חדשה, של הנקות תכופות וקטנות כדי לאפשר לשירה לעקל את האוכל להשאיר אותו בבטן. שירה החלה לעלות במשקל (בין 30-100 גר' בשבוע), עליה קטנה ומתונה. היינו במעקב שקילה יומי בבית ומעקב שקילה שבועי-דו שבועי במועדון חלב אם ובטיפת חלב.
חווינו לחצים מצד רופאים, אחיות ואחרים להפסיק את ההנקה ולעבור לתחליף עקב המשקל הנמוך של שירה. בעקבות המצב הגענו לרופא מומחה לגסטרו-ילדים שבדק היטב את שירה ופסק, "שירה תישאר קטנה, יש ילדים כאלה, אפשר להמשיך להניק בראש שקט…".

ההנקה ידעה עליות ומורדות, דלקות בשד חוזרות ונישנות, עודף או חוסר חלב, הנקה עם צינורית, פטמות סיליקון ועוד.
לאחר כחצי שנה החלטנו יחד שכעת אפשר להוריד את פטמות הסיליקון. שירה כבר מספיק גדולה, היא אוכלת יפה ועולה במשקל, אפשר לעשות (גם) את השינוי הזה – שאכן נחל הצלחה!

כיום, שירה בת 8 חודשים. ילדה מקסימה, חייכנית ומלאת שמחת חיים –
אין ספק שכל זאת ועוד, אנו חייבים לג'ינה ולמועדון חלב אם, על התמיכה,
הליווי האין-סופי, ההקשבה ועל זה שלא התייאשתם מאיתנו…

בהערכה גדולה
יצהר, הודיה ושירה ארליך