סיפורה של איילת

תייבשו את החלב אני רוצה לרדת!!!

בסוף יוני אחרי 42 שבועות ארוכים מאוד ילדתי את בני ה3 עילאי, למודת ניסיון מילדי הגדולים הגעתי ישר בצאתי מהבית חולים לג'ינה על מנת להתיר לשון קשורה שכן חדורת מוטיבציה הייתי להניק הפעם בלי קשיים ובלי דלקות, (מה שהיכרתי היטב מהתינוקות הקודמים שלי.)
הגעתי עם פצע בפטמה אבל מאוד אופטימית ,אמרתי לעצמי שאם אני מתירה את הלשון אחרי יומיים אין ספק שדרכנו תהיה סוגה בשושנים.
בגיל יומיים עילאי שוחרר והייתי בטוחה שהנה מתחילה תקופה נהדרת של יניקה ללא כאבים, מגיע לו ומגיע לי!!!
יומיים אח"כ כבר הייתי עם גודש ואודם, יום אחרי צמרמורות ויומיים אחרי עם דלקת היסטרית בשד מלווה באודם רציני ופצעים, לא נעים בכלל אבל עדיין יש לי עוד שד ואיתו ננצח!!!
במהלך כל הימים ג'ינה סתיו וטלי ליוו אותי מסביב לשעון, יום יום נפגשנו להערכת מצב, לעיסוי השד שהיה גדוש וסתום-לא יצא חלב כמעט, הן היו מקצועיות מכילות ומקסימות אפילו שבצד השני ניצבה אישה(אני) כואבת ,קוטרית ובוכיה, כי דלקת בשד זה מאוד אבל מאוד כואב! במשך הימים האלה נוסף על הקושי לא הצלחתי להבין איך זה יכול להיות שעשיתי את הכל בצורה האופטימילית-ליווי צמוד, לשון ששוחררה בגיל יומיים והנה אני ניצבת עם דלקת שכמותה לא זכרתי מהקודמים.
הלכתי לרופאה שכבר ציידה אותי בהפניה למיון, חום גבוה צמרמורות מטורפות אבל הי יש לי עוד שד!!!

כעבור יומיים קמתי עם גודש מטורף גם בשד הבריא ובאותו בוקר כבר הייתי עם שתי שדיים מודלקות לגמרי מה שנדיר למדי לדברי ג'ינה שראתה כמה דלקות בחיים שלה וכינתה את המצב מגה דלקת!!! אנטביוטיקה במינון גבוה למשך 10 ימים, אני חולה לגמרי אין כבר שום ציצי שאפשר להתקרב אליו, בוכה מכאבים, לא ישנה מההזיות ומהעובדה שהיית צריכה לשאוב כל שעתיים אפילו ששום דבר כמעט לא יוצא. בתוך כל זה ג'ינה והמלאכיות לא עוזבות אותי, מנסות לפתור את המצב וזה רק הולך מדחי אל דחי, אני מיואשת, פסימית ותאמינו לי שכבר לא עניין אותי בכלל להניק, עילאי התחיל לקבל תמ"ל בבקבוק אחרי שלפני כן נתתי טיפות חלב בכוסית אספרסו כדי שחלילה לא ישכח את הציצי וירצה בקבוק. בשלב הזה לא עניין אותי כלום!!!! שייקח בקבוק –כמובן שהרגשתי אשמה אבל זה מה יש וכל מה שאני רוצה זה להיפטר מהחלב בשדיים ולשחרר את עצמי מהסבל, או פשוט להוריד לעצמי את הציצים מה שיפתור את המצב יותר מהר.

אז עילאי קיבל 3 ימים בקבוק עם תמ"ל בלבד , לאט לאט הסתימה השתחררה ואת החלב ששאבתי נתתי לו, חלב עם דלקת ואנטביוטיקה לא נשמע מזהיר אבל היי היה לו משהו ממני.
סיימתי 10 ימים של אנטיביוטיקה ועדיין הייתי כואבת מעט עם שדיים רגישים, ועדיין עם רגשות מעורבים על זה שהתינוק שלי לא מקבל חלב אם, תוך כדי בדקתי אופציות של תרומות של חלב אם – אבל זה הרגיש לי לא ממש טוב,ג'ינה הציעה שננסה בבוא הזמן פטמת סילקון כדי שתהיה מעין חוויה מתקנת ולא התחברתי לזה. על שאיבה לא יכולתי לחשוב, כל כך כאב לי עדיין, הרגשתי בכל הימים שנאלצתי לשאוב כמו פרה שעוזרים לה להוציא חלב. מי עוזר? הבעל והילדים סוחטים את השד כדי לעזור למשאבה, מה שניחם אותי זה שעידו בעלי עבד כנער ברפת וחלב פרות כך שהוא רגיל לזה… אז זהו אני לא אשאב לעולם!!!
כמה ימים אחרי תוך כדי התייעצות עם ג'ינה העלתי את האופציה שאולי אשאב בקבוק ביום כי כל טיפה חשובה, ואז..אבל רגע אולי אצליח אפילו שני בקבוקים וזה יהיה עוד יותר טוב. שכרתי משאבה מקצועית דו כיוונית והתחלתי לשאוב במרץ, ההנאה היחידה שהיתה לי מזה זו העובדה שהתינוק מקבל חלב שלי,ובזה התרכזתי כשהרגשתי פרה, דיי מהר פתחתי מחלבה קטנה ונתתי לילד שלי 7 בקבוקים ביום של חלב אם אוהבת ונחושה, ובקבוק תמ"ל לפני השנה. עילאי נהנה מהבקבוקים, אני נהניתי שזה הולך טוב, הילדים נהנו שיש לאמא זמן ואפשרות להיות איתם לבד ולהשאיר לאבא בקבוק, וזהו הגענו למצב האופטימלי – תינוק עם חלב אם, אמא פנויה לילדים הגדולים והרגשה שאני עושה את הכי טוב שיכולתי…אבל הצד הפולני לא מרפה ולא הצלחתי להרגיש שלמה עם העובדה שהוא לא יונק, היו לי ויכוחים עם עצמי-מה את רוצה מעצמך את עושה הכי טוב שאפשר… ובכל זאת לא מצליחה להיות רגועה.!
ידעתי ושמעתי לא פעם מג'ינה במהלך התקופה שרוב הסיכויים שתינוק שיונק מבקבוק כבר לא ירצה ציצי, בקבוק זה קל זה זורם ללא מאמץ….הסטטיסקה מדברת בעד עצמה !!!
וזה מה שאמרתי לעצמי ולאנשים טובי לב ששאלו למה אני לא חוזרת להניק.

הכל זרם על מיי מנוחות עד שבוקר אחד אחרי שחודשיים תמימים עילאי ניזון מבקבוק בעודי מאכילה אותו הילדה שלי יולי אמרה כהרגלה "נו אמא תני לו ציצי"… שלפתי והוא תפס, יולי העירה את כל בני הבית לראות את הפלא,
אז כן הוא תפס את הציצי, לא ידעתי מה אני מרגישה לגבי זה, לא ידעתי אם זה נעים לי בכלל, לא ידעתי אם אני רוצה לחזור לזה , ובעיקר ידעתי שהדרך חזרה אל הציצי היא לא פשוטה.
ברגשות מעורבים נתתי לו ציץ, המשכתי גם לשאוב ולתת מבקבוק כי זה נורא נוח כשיש עוד ילדים בני 5 ו6 , וככה התנהלנו כמה ימים, הנקה, שאיבה והאכלה מבקבוק, לרגעים זה נראה כמו ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות איזה תינוק תותח יש לי זורם עם הכל-ציצי, בקבוק, מוצץ.
אבל זה לא היה ממש זה- הוא ינק בעצבנות, בעט בי קצת, הכניס והוציא את הציצי, קשה להגיד שנהניתי –הפטמות שרפו לי, קשה להגיד שהוא נהנה…אחרי 10 ימים בערך אמרתי לו "מתוק שלי אם אתה לא נהנה אז בוא נפסיק ונחזור לבקבוקים", ראיתי מזוית העין את הלקטינה (משאבת חלב)המפוארת מחייכת בשביעות רצון כי לא התייחסתי אליה הרבה זמן.
בשיחה שקיימתי עם ג'ינה באותו יום היא אמרה לי שזה טבעי ויכול להיות שאם ארחיק את הבקבוק האחד שנתתי לו בערב זה יעזור, ואני ילדה טובה פולניה הרחיקה את הבקבוק עם העמילן שעזר לו לישון כל הלילה, ובאמת אחרי יומיים ההנקה נהייתה רגועה יותר
היום כמעט שלושה שבועות אחרי עילאי יונק הנקה מלאה!!! |אנחנו בצעדים בוני אמון, זה עדיין לא מושלם אבל בהחלט בדרך הנכונה!
אז התינוק שלי אוטוטו בן 3 חודשים ולימד אותי שאין חוקים והכל אפשרי ושעם כל הכבוד לסטטיסטיקה תמיד כדאי לנסות ואולי גם להצליח!!!
מקווה שהסיפור הקטן שלי מעודד אתכן.
תודה לכן טלי וסתיו על כך שתמיד התייצבתם לצידי, בכל החלטה שלקחתי !
ולך ג'ינה תודה ענקית על כך שתמיד היית מחוייכת וריחנית ומלאת משבי אופטימיות שהצליחו גם בקושי הענק שהייתי בו לתת תקוה שיהיה בסדר.

איילת קורץ יוסף ספטמבר 2013