מי את אישה?

נדמה לי שזהו, אני יודעת מי אני.
יש אותי בימים שלפני הוסת, אותי בזמן הוסת ואותי בין לבין.
ואז אני יולדת את ילדי הראשון ותוך כדי לידת ילדי נולדת אמא. מהות חדשה וכל הקלפים נטרפים ושוב עולה השאלה מי אני עכשיו?
נדרשת תקופת הסתגלות ללהיות אמא לילד ולאט לאט אני בונה לי מהות חדשה ומתארגנת עם הזהות המשתנה.
כך ברצף החיים עם כל לידה ולידה נבנית שם מהות חדשה של אימהות ומהות שונה של אישה. סיימנו ללדת ונדמה שצפויה לנו איזו יציבות אך ההשתנות ממשיכה. הילדים מתבגרים ודורשים מאיתנו לשנות את מהות האימהית. אחר כך עוזבים את והבית וחוזרים ועוזבים… כל תנועה כזו שמתרחשת במרחב לרגע מפרה את האיזון שנוצר ועלינו שוב לחפש את עצמנו ולהתאזן מחדש.

כל אנוש נתון לשינויים ברצף החיים אולם אנו כנשים מתחילות את השינויים מבפנים. עם השינויים ההורמונאליים החודשיים, כל הריון ולידה שמתרחשים בנו וכל מפגש עם עוד ילד גורמים לטלטלה ולשינוי מהותי בתוכי.
עד כאן נגעתי רק בשינויים בתוכי ובמעגל המאוד קרוב לי ויודעות אנו שאנו נתונות לשפע השפעות סביבנו. כל מפגש וכל אינטראקציה מהדהדת בי ומשפיעה על מי שאני.
לקראת אמצע החיים אנחנו עוברים תהליך אינדבידואציה. תהליך של התבוננות פנימה והפעם יש יותר קבלה. אנחנו פוגשים ולומדים לקבל גם את החלקים שאנחנו פחות אוהבים בנו, או שבוחרים לנסות לשנות או שמשלמים עמם ומבינים שאנחנו מכלול ויש בי מיזה ומיזה.

לכן כל כך "מעניין" ומורכב לנו ו"מעניין" ומורכב להיות בקרבתנו. אנחנו גדלות ומתפתחות – מעצם היותנו בתנועה ובהשתנות.

כיף להתחדש, להשתנות אולם תקופות מעבר ידועות כתקופות מורכבות. תקופות בהן אנחנו משילות את הישן ועד שניצור את החדש אנחנו חשופות.
לא כולנו ולא בכל תקופה אנחנו מסוגלות לגעת בתהליך של שינוי.
לעתים אנחנו חוששות. מותשות. בודדות, עמוסות… בורחות ומדחיקות את הקולות הפנמיים שקוראים לנו לשינוי. נצמדות חזק חזק ליש, לקיים, בורחות לעשייה רק כדי לא לעצור לרגע ולהרגיש, ולשמוע את הקולות הפנימיים שקוראים לשנות, לנוע, להיפתח לחדש.
אנחנו מורידות מגופים ופשוט לא נוגעות, מנתקות. הניתוק הינו מנגנון הגנה נפלא שמשרת אותנו בחיים כיוון שיש תקופות שאנחנו נדרשות להתגייס ולתפקד או בהישרדות ואין כרגע זמן, כוחות, פניות לעשות תהליכים.

כדי שננוע במסע שלנו נוגעות, חוות, חיות, יצירתיות, יצריות עם לב פתוח חשוב שנעצור מדי פעם ונאפשר לעצמנו לגעת בעצמנו, להרים מגופים, לפגוש את מה שעולה לעבד לנקות ולהמשיך לנוע.

לנוע כנשים מחוברות ברצף חיינו קשובות פנימה והחוצה חיות וחיוניות.

חלקנו יכולות לעשות תהליכים אלו עם עצמן, חלקנו נעזרות בחברה או חברות, לחלקנו ברות המזל יש אמא קונקרטית או אחרת שמלווה אותנו במסע.
לעתים אנו זקוקות למלווה מבחוץ, לאישה שהייתה שם במסעה שלה ויודעת ללוות נשים במסען בהקשבה, בסבלנות, בחוכמה, ברגישות, בהכלה, באהבה…