התמודדות עם משבר הנקה בגיל 9 חודשים

יוני 2016

לקראת גיל 9 חודשים פתאום נטע התחיל לנשוך אותי מידי פעם בהנקה של הבוקר. הרבה פעמים היה גם מסיט את הראש בהנקה ולא מצליח להתרכז. אני ממש זוכרת שאמרתי לרועי שאי אפשר שנדבר יותר בזמן ההנקה בבוקר כי הוא מיד מתנתק ומתחיל לשחק ואז אני מפחדת שהוא רעב ולא ירצה יותר לינוק. כך היה כמה שבועות שהייתי ממש צריכה למצוא מקום שקט ובמהלך היום הוא לא ינק בכלל אלא רק אכל מוצקים או בקבוק בנסיעה מידי פעם.
הוא היה מקבל בקבוקים מגיל 3 חודשים באופן קבוע בלילות מכיוון שלא ישן כמעט בכלל ולי היה מאוד קשה, לא חשבנו בכלל שיש בעיה עם זה.

כמעט כל הנקה הפכה למלחמה איתו שלא יתנתק או ינשוך והוא לא היה נרדם יותר על הציצי כמעט בכלל.
ביום אחד בבוקר הוא לא היה מוכן בכלל לינוק! ניסיתי להניק אותו והוא לא רצה. נתנו לו מים בכוס. הוא לא רצה גם בקבוק. רק לאכול דייסה ומים בכוס. אחר הצהריים ניסיתי להניק אותו בזמן החלפת חיתול והצלחתי לכמה שניות שיינק והרגשתי "איזה הקלה". בלילה לא ניסיתי שוב וזו הייתה הטעות הכי גדולה שלי לדעתי.

אולי בנקודה הזו הייתי יכולה לתפוס את מה שקרה ומיד לנסות להניק בלילה או לדבר עם חגית- שליוותה אותי עוד מלפני הלידה, בהכנה להנקה. זה היה שבת ולא חשבתי על זה. גם לא שאבתי ובכלל לא היה לי גודש.

מאותו לילה הוא ממש לא היה מוכן יותר לינוק. בשום מצב .לא בחושך, לא בשינה, לא באמבטיה- כלום.
לקח לי כמה ימים להבין שהוא לא מוכן לינוק. הייתי קצת בשוק ואחרי כמה ימים כבר ממש נגמר לי החלב  בגלל שהתפתחה לי דלקת וחסימה ולא היה פינוי של חלב. אז התקשרתי לחגית חורב משאלי היועצת הנקה שלי. חגית ליוותה אותי עוד מההריון והיא יועצת מדהימה וקשובה,רגישה בטירוף והייתה עבורי הרבה מעבר לייעוץ. היא הכינה אותי שזה לא הולך להיות פשוט בכלל ואני צריכה להיות מוכנה לשאיבות מסביב לשעון כדי להחזיר את החלב ולהתחיל לוותר בראש על ההנקה. זה שבר אותי אבל החלטתי שאני לא מוותרת. שכרתי משאבה והתחלתי לשאוב בטירוף 8-9 פעמים ביום בהתחלה, גם בלילות. לקחתי תוספים ועשיתי מה שצריך.
התחלתי להציע לו ציצי כל הזמן! להציע בטירוף, עור לעור, כל הלילה במנשא, אמבטיות משותפות, מנעתי ממנו בקבוק ומה לא. אבל בפנים הייתי שבורה מזה וכל הזמן הייתה לי תחושה שאין מצב שהוא לא יחזור לינוק. התחושה הייתה ממש חזקה ו"רוחנית" ללא הסבר, כי כולן מסביב כבר דיברו איתי על לוותר ושזה יפה מאוד 9 חודשי הנקה. אבל זה הרגיש לי לא נכון.
חגית הציעה לי לעשות עבודה רגשית סביב ההנקה ובהתייעצות עם ד"ר ג'ינה וייסמן היא המליצה לא להציע לו בכלל ציצי. באותו שלב לא הייתי מוכנה בכלל למהלך כזה והרגשתי מאוד עצובה. היה לי קשה לשחרר את ההצעה האקטיבית לציצי.  לכן החלטנו לנסות פטמת סיליקון ובאמת יחד עם חגית, הצלחתי פעם אחת להניק אותו מעט, אבל לא מעבר לזה. שוב עלה על הפרק להפסיק להציע. משהו שהיה לי מאוד קשה לקבל. למרות זאת, חגית המשיכה ללוות אותי כמעט יום יום, בעדכונים וטלפונים ותמיכה מתי שרק הייתי צריכה.
אחרי חודש וחצי של נסיונות כושלים להניק הצלחתי לפחות להחזיר לעצמי את החלב, אחרי שעשיתי מרתון שאיבות של 48 שעות שמדמה מעין קפיצת גדילה והנקתי תינוקות של חברות. התחלתי לתת לו בקבוק ביום של חלב שלי בשילוב עם תרומות חלב. הבנתי את החשיבות של חלב אם והיה לי מאוד משמעותי להתעקש לפחות על כך שיקבל חלב ולא פורמולה.
דיברתי עם חגית שוב והחלטנו ביחד שאני פונה לג'ינה ממרכז "חלב אם" בעולש כנסיון אחרון בהחלט ואם זה לא יילך אני מוותרת ועושה הכל כדי להיות שואבת בלעדית עבורו.

ג'ינה ביקשה ממני שבמשך שבועיים אפסיק לחלוטין לנסות להניק ולתת רק בקבוקים. היא ביקשה שלא אעשה עור לעור, לא אמבטיות ולא כלום. אפילו ללכת בלי חולצה היא לא אישרה לי. זה היה לי נורא קשה. אבל משהו בזה שחרר אותי ועזר לי להתמקד בשאיבות בלבד. רועי תפס את הפיקוד ואני רק שאבתי יומם וליל. הבנתי שהמטרה היא להשכיח ממנו לגמרי את הציצי בהקשר של לחץ והצעות ולדחוף לו כשהוא לא מוכן. במקביל היא הציעה לי לעשות עבודת bot סביב ההנקה ולבדוק את הקושי הרגשי שם. זה מאוד עזר.
אחרי שבועיים היא הציעה שאנסה להניק אותו מתוך שינה. רק מתוך שינה עמוקה (משהו שבעבר לא הצליח), פחדתי מכשלון נוסף ואכזבה אבל החלטתי ללכת על זה. אחרי יומיים של סירוב בכלל לפתוח את הפה בשינה פתאום הוא הסכים לינוק בזמן שנת הצהריים. הייתי באקסטזה! לאחר מכן כל שינה שלו הכנסתי ציצי לפה, והוא ינק! עד שלאחר שבוע הוא פתח את הפה וחיפש ציצי מתוך שינה. כמה התרגשתי!
יומיים אחרי רועי השכיב אותו לישון עם בקבוק כרגיל אבל הוא לא ממש נרדם ואני הייתי בדיוק אחרי שאיבה אז הייתי בלי חזייה, הרמתי אותו לנענוע והרדמה והוא תפס בעצמו את הציצי והתחיל לינוק. הוא ינק כל הלילה! יום למחרת לא הצעתי ולא חשפתי את השד, אבל היינו בבריכה והוא חיפש את הציצי וינק. ככה גם במנשא ואז במשחק. אחרי יומיים כבר הצעתי לו חופשי ובתחילת השבוע פעם ראשונה הרדמתי אותו בהנקה.
הוא אומנם לא ממש זוכר בדיוק ונושך, וגם לא תמיד תופס נכון אבל הוא יונק! והוא מחפש ציצי בכל פעם שרואה אותי . אני יודעת שיכולה גם להיות רגרסיה אבל אני מאושרת ומודה על מה שיש עכשיו וכמה שזה ימשך זה בסדר. אני מרגישה שהקשר שלי ושלו מתחיל להיבנות מחדש ושלמדתי המון על עצמי ועל האמהות שבי דרך המשבר הזה.
חשוב לי להעלות את המודעות למקרים כאלה ולשתף את הנס שבו חודשיים ללא הנקה בכלל! השתנו בהדרגה עד ליום אחד בו נטע שלי חזר לינוק. קשה לי לשים את האצבע בדיוק מה גרם לזה לקרות (בקבוק, שינוי הורמונאלי, לחץ ומתח שלי ועוד.. .)
אבל אני משתפת כדי שתדענה כמה מדהימות הן השואבות הבלעדיות וכמה זו עבודה קשה! וכמה יועצות ההנקה , המרכז "חלב אם" וד"ר ג'ינה וייסמן עזרו לי עשו עבודה הרבה מעבר לטכנית, אלא ממש תמכו בי בתהליך האמהות. תודה תודה!