חזרה להנקה לאחר שביתה

בגיל חודשיים וחצי אושפזה הפיצית שלי עם דימומים מוחיים. אחרי מספר ימים בטיפול נמרץ כשהיא מורדמת ומונשמת, מצבה התייצב, היא נותקה מהמכשירים וקיבלתי אישור לחזור להנקה. נרגשת ניסיתי לחבר אותה לשד אבל פיצית התקשתה לינוק, הוואקום נשבר שוב ושוב וכל הצינורות והחוטים אליהם היא היתה מחוברת, לא הקלו. בעזרתה של יועצת הנקה שהגיעה לבית החולים האכלתי אותה עם מזרק בחלב שאוב, אחרי 10cc עשיתי ניסיון לחבר אותה ועכשיו היא הצליחה לינוק. בימים הבאים היא אמנם ינקה אבל בכל יום קיבלה מספר בקבוקים עם חלב שאוב, גם על מנת שאהיה בטוחה שהיא אוכלת מספיק (כי הרגשתי שהיא לא) וגם מכיוון שיצאתי מדי פעם על מנת להיות עם הבכורה שלי. באחד הערבים לאחר מספר ימים התחיל בכי נוראי במהלכו היא לא רצתה לינוק. רק לאחר מספר שעות הצעתי לה בקבוק (לא עלה על דעתי שהיא רעבה ולא רוצה לינוק) אותו היא גמעה כמורעבת ואח"כ נרגעה ונרדמה. מאותו רגע סירבה הפיצית לציצי והסכימה לאכול רק מבקבוק. ואני, שמניקה את אחותה הגדולה כבר חמש וחצי שנים, נותרתי המומה, נעלבת, ומסרבת לקבל את רוע הבשורה. עברתי מיועצת הנקה אחת לשניה (בסך הכל היו חמש יועצות הנקה) ומול כל העצות שקיבלתי, פיצית המשיכה לצרוח בכל פעם שניסיתי לחבר אותה לשד והתעקשה על בקבוק. העצה שקיבלתי הכי הרבה הייתה "תמשיכי להציע לה כל הזמן", מה שהגביר עוד יותר את התסכול גם שלי וגם שלה.

ואז יצרתי קשר עם ג'ינה.. ההנחיה הראשונה (לאחר שיחה טלפונית) הייתה בשלב הראשון להפסיק להציע ציצי ולהאכיל אותה בבקבוק בלבד. מכיוון שמתוך שינה פיצית כן הסכימה לינוק, סוכם שרק מתוך שינה אציע לה. המעבר לבקבוקים בלבד במהלך היום אפשר לי מצד אחד לשאוב מבלי לחשוש שהיא תסכים לינוק ולא יהיה חלב. אבל מנגד הלחיצה אותי מאוד האפשרות שבעקבות כך לא נחזור לעולם להנקה. אחרי שבוע כזה הגעתי לפגישה עם ג'ינה במהלכה שמנו את פיצית בתנוחה ורטיקלית (אותה היא לא הכירה) והצעתי לה כך בקבוק, מדי פעם היא עשתה הפסקה עם הבקבוק, מצצה את הפטמה שלי וחזרה לבקבוק. יצאתי מהפגישה מרוגשת אך חוששת לפתח אופטימיות.. בבית המשכתי להאכיל אותה בתנוחה ורטיקלית ולהציע לה לינוק תוך כדי אך שמתי לב שהיא לא מאוד אוהבת את התנוחה הזאת ומתעצבנת בקלות. מספר פעמים הצעתי לה לינוק באמבטיה וגם שם – היא הסכימה לינוק מעט אבל לא ברוגע. אחת העצות שקיבלתי מג'ינה הייתה לדאוג לכך שההנקה לא תגיע ביחד עם תסכול או עצבים. ככה שהיה לי חשוב למצוא תנוחות בהן היא יונקת ברוגע.

בשלב מסוים הבנתי שאני יכולה לשים אותה במיטה בכל פעם שהיא מתעוררת מהשינה (היא ישנה בעיקר על המנשא) ולחבר אותה לשד לפני שהיא מתעוררת לחלוטין. לשמחתי האסטרטגיה הזו עבדה והגענו למצב שבו יש במכסימום בקבוק או שניים ביום ושאר הארוחות בשכיבה במיטה. בשלב מסוים ניסיתי להציע לה ציצי במנשא וגם את התנוחה הזו היא אהבה והסכימה לינוק. היום אנחנו כחודש מאז הפעם האחרונה שבה היא קיבלה בקבוק, היא יונקת בשמחה אבל רק בתנוחת שכיבה או במנשא.

אני מלאת הכרת תודה והערכה לג'ינה על היצירתיות, החשיבה השונה והביטחון שנטעה בי. ושמחה על כך שהגעתי להבנה שבסופו של דבר רק אני יודעת מה הדבר הטוב ביותר עבור הפיצית שלי ועל האומץ לבחור בדרך שהרגישה לי נכונה.